שרשראות חרוזים מעוצבות לנשים

זה נכון וידוע שצריך לצעוק את החלומות שלנו, אני עדיין עובדת על זה.

אני לא רוצה להיות חמדנית ולצעוק יותר מדי חלומות או יותר מדי חזק, שמא מישהו יעשה עליי עין ויחרב לי את כולם כמו שורת דומינו שנופלת בדרמטיות.

כן, יש לי נטייה לעיתים לדרמטיזציה, ולפעמים אני מאמינה בעין רעה. מה לעשות אני לא מושלמת.

בתור ילדה, סבתי הפולניה נהגה לצקצק לשונה כל פעם שמישהו היה מניח תיק על הרצפה, בטוענה כי הכסף בורח.

מאז סיגלתי לעצמי מנהג “כסא של כבוד” לתיק שלי- כל מקום אליו אני הולכת אני דואגת להניח את התיק שלי בצד,או על כיסא לידי ואף פעם לא על הרצפה, שחס וחלילה הכסף לא יברח.

עם תהליך העבודה על הקמת האתר , פתאום הבנתי שאני חייבת לשדרג לעצמי את תהליך היצירה שלי.

לא עוד ישיבה אל מול השולחן בפינת האוכל המשפחתית, כי אם פינת עבודה שתוכל להכיל את כל החומרים שלי.

בעודי חושבת ומפנטזת על פינת העבודה המושלמת, מחלחלת המחשבה כי לייצר “חדר עבודה” כרגע זה כמעט לא אפשרי, לא ריאלי, לא מציאותי, לא הגיוני, ועוד כל מיני “לאוים”.

לקחתי נשימה וחשבתי לעצמי: למה לאאאאאאא בעצם? למה לא מגיע לי פינת עבודה מכובדת, לעסק המכובד שלי ,

מקום שהוא רק שלי, שהוא מסודר, ללא פשרות , שהילדים לא מתעסקים לי בדברים, ואני לא צריכה כל פעם לומר להם להזהר, פינה  שתעזור לי להביא את היצירה שלי למקום הראוי לה?

חדר עבודה השרשראות של אלונה

צילום: דרור מילר

עוד כמה דקות של חשיבה , הביאו אותי להחלטות הרות גורל, שהולידו בסופו של דבר את פינת העבודה “הכמעט” מושלמת שלי.

לא אלאה בפרטים, רק אומר, שחדר המשחקים המפואר שדיגמתי כשבנינו את הבית , אותו חדר משחקים מרווח בו הילדים כמעט ולא שיחקו מעולם-  פתאום נראה קסום במיוחד לתכניות החדשות שלי.

בתקציב דל ביותר, ובעזרתו של האחד והיחיד “אבוש”, תקתקנו חדר עבודה פרקטי, מרווח, שיצא מדהים.

שרשראות חרוזים מעוצבות לנשים

צילום: דרור מילר

החלום הבא לא איחר לבוא , כי זה ידוע שחלומות באים בצרורות-  לקחת חלק במגזין המארח פינות עבודה של נשים עצמאיות , אותו מגזין אחריו אני עוקבת כבר שנה, ומזילה ריר על כל תמונה שמופיעה בו .

שרשראות מעוצבות לנשים

צילום: דרור מילר

כנראה שצעקתי מספיק חזק, כי בדיוק באותו זמן הצטלבה דרכי עם זו של עמנואלה, ונוצרה לה כתבה מקסימה במגזין המקסים “מיס מנדלה” , על “השרשראות של אלונה” – מוזמנות לקרוא כאן.

צילום: דרור מילר

 ככל שהזמן חולף, אני נוטה להאמין יותר ויותר בכל העניין הזה של הגשמת חלומות. ככל שהזמן עובר קל לי יותר להאמין בעצמי , קל לי יותר להאמין בחלומות שלי. לא להתבייש לבקש אותם , לא להתבייש לשתף אותם, ואם צריך לא להסס להגדיל אותם בשקל תשעים, כי למה לחלום בקטן אם אפשר לעשות זאת בענק?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות (לסגירה לחצו על הכותרת)